התניה בתת מודע

כילדים קטנים ברגע שניתקל בדבר שהוא מאד לא נעים לנו ברמה שהוא מאיים עלינו, ז"א שהופעל רגש מאד לא נעים, כאב גדול, פחד גדול וכו' אז המוח ההישרדותי שלנו בעצם ירשום במוח אזהרה על מנת שהמקרה לא יקרה שוב ובכך בעצם מגן על הילד.

הבהרה: ב"לרשום" הכוונה שהמוח מחליט לזכור את המקרה, גם אם הוא זוכר אותו בתת מודע ולא במודע.

לדוגמא: נגיד ילד יושב בביתו ורואה טלויזיה.

פתאום אמא שאוחזת בידה כלי זכוכית אשר יקר וחשוב לה, שומטת אותו בטעות, הכלי נשבר לרסיסים לקול רעם חזק ואמא פולטת צרחת בהלה.

הילד שמרוכז בטלוויזיה בבת אחת חווה בהלה גדולה.

יכול להיות שהוא גם חש אנרגטית את הבהלה של אמא וגם מפתח בהלה מעצמו מהצעקה הפתאומית.

הוא ממש קופא מפחד (כל התסריט הוא כמה שניות).

באותו הרגע המוח  של הילד בחר להקפיא את הגוף שזו אחת התגובות האפשריות לפחד.

(פחד לפי ויקיפדיה: "תגובה התנהגותית לתחושת הפחד היא בריחה מאזור הסכנה, החזרת מלחמה, או קיפאון ושיתוק במטרה להסתוות, כאשר שתי האופציות הראשונות אינן אפשריות.")

יחד עם תחושת הקיפאון עברה המחשבה שאם אני לא אזוז הכל יהיה בסדר.

הילד פשוט מאובן על הספה במשך כמה דקות, עד שאמא מתחילה להסביר לאבא מה קרה ואנרגיית הבהלה באוויר יורדת.

אז גם תחושות הילד נרגעות אבל מוחו של הילד שחווה רגש קשה ועוצמתי, רשם כבר את הסיטואציה.

סביר להניח שבכל פעם בחייו של הילד שהוא יתקל באנרגיית בהלה דומה, הוא ירגיש פחד גדול, יחווה תחושת קיפאון ויחשוב "אם אני לא אזוז הכל יהיה בסדר".

וכך נוצרות התניות במוח.

ז"א המוח ייצר התניה שאם קורה X אז יש רגש מסויים, תחושה מסויימת ומחשבה מסויימת בגוף (Y)

אם קורה X אז קורה Y

Y=X