הקדמה: רצון רגשי לעומת רצון שכלי ובמה להתמקד?
רצון רגשי מגיע מתוך התשוקות הפנימיות שלנו מתוך האמת הפנימית שלנו כאשר רצון שכלי מגיע מתוך ידע שנספג למוחנו במשך השנים.
הרצון הרגשי מגיע ממעמקי נפשנו מתוך תשוקותינו והוא תמיד חיובי לנו.
רצון שכלי נוצר מתוך חסימות בתת מודע בתת מודע שהם בעלי רגשות כבדים.
הרצון השכלי מאמין שמימושו ירגיע את הרגשות הכבדים.
למשל רצון לרצות אחרים שמטרתו לקבל אהבה מאחרים, מגיע ממקום של חוסר בתחושה שאנו נאהבים.
המלצה שלי, חד משמעית לחפש את הרצון הרגשי, הוא מגיע מהמקור שלנו, הוא הכי אמתי וקרוב לרצון הנשמה ולכן מגיע עם תחושה עילאית יותר.
בטיפול בתת מודע נלמד להבחין בין השניים.
כיצד מגדירים רצון הלכה למעשה?
על מנת להבין כיצד להגדיר רצון הלכה למעשה, כדאי להסתכל על ילדים וללמוד מהם כיצד הם מבטאים את הרצונות שלהם.
הם עושים את זה באופן טבעי.
מתעלמים בצורה מוחלטת מהאפשרויות במציאות.
שני מרכיבים אלו יוצרים אנרגיה חדה וברורה אשר משודרת החוצה.
ילדים אומרים: "זה מה שאני רוצה וזהו…."
ילדים מבטאים את הרצונות שלהם תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות, הם נאמנים לחלוטין לרצון שלהם, בפוקוס מלא עליו ולא רואים שום דבר אחר מלבדו.
כשנגדיר רצונות ונאמר "זה מה שאני רוצה וזהו" נעביר מסר מאד ברור ולא מתפשר לתת המודע.
בצורה זו המסר יושב על אנרגיה חדה וברורה שיוצאת מאיתנו כמו חץ למטרה, רצון חד וברור.
למה אנו נמנעים מלהגדיר רצון? הפחד מאכזבה
אני נתקלת בלא מעט אנשים שכמעט ולא עוצרים לשאול עצמם מה הם בכלל רוצים וכשאני מציעה לבחון את הרצון האמיתי עולות הרבה התנגדויות.
הרבה לא מבינים מה הטעם בכלל להסתכל על הרצון כאשר הם מאמינים שלא ניתן להגשים אותו במציאות ועל מנת לא להתאכזב, הם מעדיפים להתעלם ממנו כליל.
אז למה בעצם כן כדאי להגדיר הרצון בכל מקרה, גם אם אנו לא מאמינים שיש לו סיכוי להתגשם?
כשאנו מגדירים הרצון, אנו פותחים אפשרות שהרצון יתמלא, הוא מגיע לטווח הפוקוס שלנו ונרשם כרצון למילוי.
ללא הגדרת הרצון אנו לא פותחים את האפשרות הזו כלל, הרצון יימחק או יודחק.
הגדרת הרצון בצורה ברורה היא ההפך ממחשבות מתרוצצות בראש
אני אנסה לדמות את זה.
זה כאילו לקחנו את כל המחשבות שהתרוצצו לכל עבר בכיוונים שונים בראש ויצרו בלאגן ורעש בראש ואספנו אותם כמו שאוספים דוקים לחבילה.
המחשבות כרגע הם גוף אחד שנע לאותו כיוון מה שמגדיל בצורה ענקית את האנרגיה הכללית שלו (מירכוז האנרגיה).
בסופו של דבר מירכוז אנרגיה גורם להדהוד חזק ביקום שמושך את הדומה לו.
בשונה מהסוד, פה לא מתעסקים בתוצאה, בלהרגיש רגש מסויים, בלראות תמונה.
פה רק אומרים הרצון האמיתי ללא פשרות, ללא הנחות, ללא הדחקות ומשחררים.
נכון שהתוצאה מעניינת אותנו אבל אנו לא בפוקוס על התוצאה, אנו בפוקוס על ההגדרה של הרצון.
ברגע שאנו מסכימים לא לדאוג לתוצאה ואנו מחליטים שלתוצאה צריך לדאוג היקום, אנו לא מתחייבים לתוצאה כלשהי ובעצם משחררים את את הפחד מכישלון ומאכזבה אם זה לא יתממש.
בעצם אנו משחררים כל רגש ברגע שאנו לא לוקחים אחריות על התוצאה, וכך אנו יכולים לשים את כל הפוקוס והאנרגיה על מה שאנו רוצים ברגע נוכחי נתון.
אנו לא מחכים שזה יקרה, אנו לא מצפים שזה יקרה, אנו משחררים את ההחלטה הזו לייקום.
היקום הוא שיחליט מה יהיה, התפקיד שלנו זה רק לבטא בצורה ברורה ונקייה את מה שאנו רוצים, את האמת המוחלטת שלנו ללא פשרות וזהו………..
הרי זו האמת שלנו, אנו לא משקרים זה מה שאנו רוצים, מה יהיה…זה לא בידינו.
תתבוננו בילדים הם עושים את זה באופן טבעי.
לא מעניין אותם באותו רגע העתיד, אם זה יקרה או לא, הם כל כך מחוברים להוויה הרגעית ולרצון העכשווי.
הם מתחברים אליו בלי שום נקיפות מצפון, אשמה, או רגש מפריע אחר, הם כל כולם בתוך חווית הרצון בהווה, הרצון עכשיו…………..
הפוקוס הוא על להגיד את הרצון האותנטי שלנו, לא לצפות לכלום ולשחרר וכך אנו מורידים לחץ מהמערכת הרגשית שלנו.
יחד עם זאת, אם לאורך זמן שום דבר לא קורה ואנו מגדירים שוב ושוב הרצון בצורה ברורה ללא כל התחייבות מצידנו לתוצאה, זה כנראה מעיד על התנגדות רגשית בתת מודע שלא מאפשרת לרצון להתממש.
בטיפול תת מודע אני מטפלת בהתנגדויות הרגשיות, הטיפול ממוקד רגשות כבדים במטרה לשחרר ואתם.
אז שהמערכת הרגשית יותר נקייה וקלה, אנו הופכים בעצם לכלי זימון שהגדרת הרצון משמשת ככלי ניווט שמביא אותנו ליעד.
