המטרה: הוצאה לפועל של רצון הרוח ע"י שיתוף פעולה בין שלושת הכוחות שפועלים עלינו, רוח מוח ונפש.
הרוח היא המכוונת אותנו כאשר מוח ונפש מבצעים בפועל את רצון הרוח.
שיתוף פעולה פורה והסכמה בין רוח, מוח ונפש, תיצור תחושת ערך עצמי, אהבה עצמית, קבלה עצמית, הגשמה עצמית וזימון המציאות הנכונה לנו.
נתחיל בלהכיר כל אחד מהם בנפרד:
רוח
רוח היא התשוקה, הפנטזיה, החשק, המעוף, הרצון הרגשי (לא השכלי).
תפקיד הרוח הוא לחבר אותנו לרצונות האמיתיים שלנו, רצונות אשר יביאו לנו סיפוק אמיתי ותחושת אושר ושלווה.
הרוח היא מעל המוח, מחוץ לגוף, משוחררת מכל מגבלות המציאות וההיגיון.
הרוח מחברת אותנו לעולם הרוחני ומטמיעה בראשנו את הרעיונות הנכונים לנו להגשמה עצמית.
היא הדרייב שלנו בחיים להגשים את עצמנו ממקום אמיתי. (היא מכוונת אותנו ליעוד שלנו).
כשאנו עובדים בשיתוף פעולה עם היקום הרוחני, אנו יכולים להגיע להגשמה עצמית, הגשמת חלומות, יצירתיות בלתי נדלית ותחושת סיפוק אמיתית.
מוח
מוח, תפקיד המוח הוא הישרדות ולכן ידאג להגן עלינו מכל דבר שיתפרש כאיום על האדם.
הרגשות הכבדים כדוגמת פחד, שנאה, כעס, קנאה, עצב , כאב, אשמה וכו' במצבים רבים נחווים עבורו כאיום ולכן ייתן הוראה לשאר הגוף (צוואר ומטה) לא להרגיש.
"לא להרגיש" מתבטא בגוף ע"י החזקת הגוף, התכווצות הגוף לעומת תחושת ריפיון, קיפאון לעומת תחושת זרימה.
יכול אף להגיע למצב של חוסר תחושה בגוף (תחושת זומבי רגשית ופיזית).
או למצב הפוך של כאב בכל הגוף בגלל הרגשות העצורים בגוף שלא באים לידי ביטוי, תקועים אנרגטית בגוף כי המוח לא רוצה להרגיש.
במצב כזה הרגשות בעצם מנסים ע"י כאב לעורר את האדם להרגיש, לחוש פיזית את הרגשות.
נפש
נפש – הנפש היא החלק הרוחני גשמי (בתוך הגוף) מכילה את כל העולם הרגשי.
הנפש רוצה להרגיש, לחוש, לחוות, לבטא כל רגש ותחושה שקיימים בה.
הערה: בכל אדם קיימים כל הרגשות האפשריים בדיוק כמו שלכולנו יש את אותם אברי גוף והנפש רוצה להרגיש את כל הרגשות כולם.
היכן מתחילות הבעיות בין רוח מוח ונפש ?
הן מתחילות כאשר המוח מאוים מרגשות כבדים, מפחד מהם.
כשהמוח מאוים הוא לא רוצה לתת לגוף לחוות הרגשות מה שיוצר סתירה בגוף כי הנפש זקוקה מאד לבטא הרגשות ע"י חוויה פיזית שלהם.
(חווית הרגשות בגוף זו זרימת אנרגיה בגוף)
התוצאה: לא ניתן יהיה להוציא לפועל את רצון הרוח, שיתוף פעולה לא מתקיים ונוצר מאבק בין המוח לנפש.
מה עושים?
פיתרון: בשביל להגשים את רצון הרוח, האנרגיה צריכה לזרום מהנפש אל הרוח דרך המוח ולהתחבר מהרוח אל היקום הרוחני.
אבל אם המוח לא רוצה לתת לגוף להרגיש, הוא יוצר קיפאון של האנרגיה הרגשית בגוף ואין זרימת אנרגיה אל הרוח.
המוח מתחיל להיות מאוים מהרגשות בזמן הילדות המוקדמת כשהוא לומד שרגשות מסויימים יכולים להיות לא נעימים והוא מפרש זאת כסכנה.
המוח ניסה בעצם בילדות להגן על נפש הילד וזה היה נכון לילדות אבל בבגרותנו זה חוסם אותנו מלזוז ולהתפתח.
הרגשות המאיימים על המוח הולכים ומתעצמים עם השנים כי הם עצורים/חנוקים בתוך הגוף ולא באים לידי ביטוי (אנו לא חשים אותם פיזית).
הם מצטברים בתוכנו, מחפשים מקום מפלט, מחפשים להיות הטבע שלהם שזה לזרום ולנוע, להיות בתנועה במרחב האנרגטי שלנו.
אם המוח יסכים לתת לגוף לחוש אותם, הם יירגעו ויתמתנו. (פירוט נרחב במאמר "רגשות").
דוגמא
בחור צעיר לאחר צבא מחפש לבחור קריירה.
הרוח שלו מכוונת אותו אל מחוזות האומנות והיצירה, לעומת הוריו שחוששים שלא יוכל להתפרנס מאומנות ודוחפים אותו לכיוון משרות ניהוליות.
לצד הכמיהה של הבחור ליצור, מסתובבת בראשו המחשבות "ההורים שלי יודעים יותר טוב ממני", "מה יהיה אם אני אבחר באומנות ולא תהיה לי עבודה" אשר אליהם נלווים רגשות כמו פחד, עצב, תחושת קטנות וכו'.
אז יש לנו את הרצון האמיתי שמגיע מהרוח שזה הרצון ליצור, הרצון הוא קליל ונעים לאדם כי הוא הרמוני לרוח.
ומהמוח אנו מקבלים את המחשבה שלא יוכל למצוא עבודה באומנות ולמחשבה זו נלווה פחד שבעצם יוצר משקל כבד למחשבה.
התחושה הכבדה של הפחד מאיימת על המוח, המוח לא מוכן לתת לגוף לחוות אותה.
דבר זה יוצר קיפאון רגשי, קיפאון אנרגטי בגוף וזה מופיע בכל מחשבה שתהיה קשורה לעבודה בעתיד בתחום האומנות, ז"א קיפאון רגשי בכל הנושא, אין זרימת אנרגיה מהמוח לרוח.
התוצר הוא שהבחור לא ילך עם תשוקתו האמיתית ולא יוציא לפועל את רצון הרוח.
נגיד והמוח לא יהיה מאוים, למשל אותו בחור מגיע מבית של הורים אומנים שכל חייהם זה אומנות והם גאים בבנם שהולך בדרכם.
פה המוח לא יתנגד, לא יהיה מאוים, הרגשות ברובם יהיו רגשות של תשוקה, כמיהה, סקרנות, ציפייה וכו', והתחושה הכללית תהיה של ביטחון.
במצב זה זרימת הרגשות בגוף תהיה חופשית, תהיה זרימה אנרגטית מהמוח לרוח וכך ניתן יהיה להגשים את רצון הרוח.
שימו לב!!! זימוני המציאות קורים במקומות שהמוח לא מאוים.
במציאות האישית שלנו המוח מאוים בהרבה מצבים, כל אותם מצבי תקיעות בחיים שלנו.
בטיפול אנו מקטינים את האיום שהמוח חש על מנת לאפשר לרגשות לזרום חופשי ולשחרר את זרימת האנרגיה בגוף.
אנו בעצם משחררים את "הברקס" שהמוח יצר ואז ניתן להתחיל לשים גז ולאט לאט להתחיל לנסוע.
המוח הוא כמו הורה מגונן שמפחד לשחרר את הילד.
רוב העבודה בטיפול היא לשכנע את המוח להפסיק להיות מאוים וע"י כך להוריד ההגנות ולתת לנו לזוז בחופשיות.
המוח אוהב הוכחות ולוקח לו זמן עד אשר הוא מסכים להרפות וגם אז, כל פעם קצת ולכן זה תהליך.
האני מאמין שלי הוא שתהליך טיפול התפתחותי נכון לכל אדם.
הדבר הנכון ביותר זה לצאת לדרך מתוך הבנה שזהו תהליך בו אני לומד ומתפתח ע"י מורים ומטפלים שהמטרה בסופו של דבר שאני אדע לטפל בעצמי בצורה פשוטה וקלה ושהדבר יהיה שוטף וקבוע בחיי היום יום בדיוק כמו צחצוח שיניים.
