אנו הקרנה של הילד הפנימי
בכולנו יש ילד פנימי, הילד הפנימי הוא בעצם מכלול של מחשבות ורגשות שחווינו בילדות ונשארו טבועים בנו כתבנית קבועה.
זאת אומרת אנו חווים היום מחשבות ורגשות שמגיעים מהילד הפנימי בלי לדעת ברוב המקרים שהוא המקור ושאין לנו בכלל שליטה על המחשבות והרגשות כי הם פועלים בתוכנו כאוטומט.
בעצם קיבלנו ירושה מהילדות שנמצאת איתנו בחיינו הבוגרים ומשפיעה עלינו 90% מהזמן.
ירושה זו + מאפייני אישיות מולדים = אנחנו בהווה.
אנחנו בעצם סוג של הקרנה של הילד הפנימי, זה כאילו שילד פנימי הוא התכנה שמותקנת במחשב והבוגר הוא המסך, הבוגר מקרין את מה שתוכנת בתכנה.
על מנת ליצור שינויים יש צורך לגשת לתכנה, לילד הפנימי שזה אומר למחשבות ולרגשות של הילד הפנימי שחבויות בגוף ולשנות משם.
לרפא את הילד הפנימי
ילדים הם הרבה יותר חופשיים בביטוי רגשותיהם.
בשביל הילד לבטא את הרגשות זה דבר טבעי, הוא לא חושב על זה הוא פשוט מביע את מה שהוא מרגיש.
אפשר לראות בקלות על הפנים של ילד מה הוא מרגיש, זה רק שאנו גדלים שאנו מתחילים להסוות את רגשותינו.
גם ילד פנימי שהוא בעצם האנרגיה הילדית, הרעיון הילדי, הזיכרון הילדי שאתם נושאים בתוככם, גם הוא זקוק לבטא את רגשותיו.
אבל הפעם הוא נמצא כרעיון בתוככם.
בשביל להתחבר אליו רצוי לעשות זאת בהרפייה, בשכיבה עם עיניים עצומות.
כדאי לדמיין אותו סביב גיל 4-5 ולאפשר לו לספר לכם כל מה שהוא רוצה ולבטא מולכם כל רגש שהוא רוצה לבטא.
תזכרו שהילד זקוק לתשומת לב שלכם ואף למגע בעולם הפנימי, כל מה שחסר לו תוכלו להעניק לו בדימיון מודרך.
תקשורת וקשר עם ילד פנימי הרבה פעמים דורשת אימון.
לא תמיד הקשר בהתחלה מתאפשר, בחלק מהטיפולים מטופלים היו ברגשות מעורבים מול הילד ונדרש זמן לאחות את הקרעים.
בחלק אחר מטופלים לא הכירו כלל את הילד הפנימי ולא הבינו כיצד להתחבר אליו.
סיכום
לאורך השנים איבדנו את הקשר עם הילד הפנימי ולכן הפסקנו להתייחס אליו.
הילד תמיד שם ובכל זמן ורגע ניתן לחזק ולחדש את הקשר.
לא לפחד אם זה לוקח זמן, רק לדעת שזה אפשרי.
כשהילד הפנימי מבטא את רגשותיו ומרגיש את הבוגר בסביבתו תומך בו, זה משרה שלווה אצל האדם.
יש תחושה שחלקים פנימיים שהיו מופרדים התאחדו ויש שקט גדול יותר בממלכה הנפשית.
