אהבה עצמית – איך לפתח אהבה עצמית ?

תחושת אהבה עצמית היא תחושה של קבלת ה"אני", הקיום שלי.

אני עושה את זה ע"י קבלת והכלת כל מכלול הרגשות שלי, כל המחשבות שלי ללא כל בקורת והתנגדות.

זה יכול להיות כמה שניות ברגע נוכחי או  תחושה יותר קבועה לאורך זמן.

ברירת המחדל שלנו היא קבלה, אנו נולדים עם תחושה זו, זו תחושה של איזון ושלווה.

כל עוד אין משהו שמתנגד לזה בעולם הפנימי, אני יכול לחוש אהבה עצמית.

התנגדות בעולם הפנימי יכולה להיראות כבקורת וביטול עצמי.

אנו נולדים במצב של אהבה, תינוק שנולד נמצא בנקודת האיזון וכל צרכיו מסופקים לו.

ברגע שמשהו חסר לו כמו אוכל או חום, הוא ירגיש לא נעים ויתריע על כך בבכי על מנת לחזור שוב לנקודת האיזון.

עם הגדילה, בשנות הילדות הראשונות, באזור גיל 4-6 אנו מתחילים להיות מודעים יותר ל"אני" שלנו כיחידה עצמאית בעולם.

בזמן הזה המוח ההישרדותי מתחיל להיות יותר חששן ומאוים.

עם המודעות שיש "אני" יש גם צורך להגן על ה"אני" או יותר נכון על הישרדות ה"אני".

במצב זה המוח מפרש לעיתים את המציאות כמסוכנת, כפוגענית בכל מיני צורות דבר אשר גורם ליצירת מחשבות בעלי אופי רגשי כבד.

עם השנים האנרגיה הכבדה מתעצמת כמו כדור שלג ומתחילה להתגבר ולכסות על האנרגיה הקלה בגוף.

לכן תראו ילדים יותר שמחים וקלים ממבוגרים.